ביום הרביעי זה התרחש, כאשר הכוריאוגרפית מעיין ליבמן שרון שמתה את השקט הכבד שהשתרר בביתה. קולו של בן זוגה, רועי שרון, הכתב והפרשן הצבאי של כאן 11, חדל מלהישמע.
מעיין, שהייתה רגילה למוזיקת הרקע: שירתו של בעלה מזה 22 שנה כשהוא מפזם ושורק שירי זיכרון קלאסיים, כמו “שיר הרעות”, “באב אל ואד”, “אנחנו שנינו מאותו הכפר” בין היתר, השתתק והותיר מועקה באוויר.
הרקע לשתיקתו נוגע באירוע טרגי שרועי חווה בימים הקשים שלאחר ה-7.10. האיש, העיתונאי שמדווח על חיילים ואזרחים שנהרגו במלחמה, עושה זאת בעיקר מהחדר הסמוך שהיווה פעם חדר של אחת משלוש בנותיהם – במקרה הנוכחי, שהיא ביקשה לא לפרט, משהו אחר התרחש וליבו נשבר. “הרגשתי את רועי. הוא לא היה בטוב באותם ימים. המון כאב הצטבר בנפשו שעלה על גדותיו מצער וכאב”, היא מספרת.
בעוד שבמהלך ימי השבוע שר רועי שירי זיכרון, בסופי השבוע חל שינוי והוא מקדיש את שירתו למוזיקת טראנס, מהמסיבות שהוא אוהב לבלות ולרקוד בהם. גם באותו סופ”ש טרגי, התלבט שרון האם לנסוע למסיבת הנובה יחד עם חברתו למערכת כאן, איילת ארנין ז”ל שנרצחה ב-7.10, אך לבסוף נשאר בבית.
לאחר ארבעה ימים של שקט, החליטה מעיין לכתוב את הפסקול השירי של בעלה המלוה אותה. בהמשך, כשסיפרה על כך ליוליה, אחת הרקדניות בהרכב, וכשזו אמרה לה: “יש פה סיפור מדהים למופע”, באותו רגע נפל לה האסימון והשירים ששר רועי בעלה הפכו לנקודת מוצא למופע המחול “מבוסס על סיפור אמיתי”.
“יש ברועי רוחב רגשית שנמתחת בין שירי זיכרון לטרנסים, מגוון רגשי שרציתי לחקור בו”, היא אומרת. המופע “מבוסס על סיפור אמיתי” יעלה במסגרת “הרמת מסך 2025”, פרויקט הדגל של משרד התרבות והספורט, המהווה את הבמה העיקרית ליוצרי מחול ומתקיים זו השנה ה-35, הפעם בניהולן האמנותי של מאיה ברינר וענת כ”ץ. יצירת המחול “מבוסס על סיפור אמיתי” תעלה ארבע פעמים בירושלים, תל אביב, ושדרות – خلال “הרמת מסך”.
רקדני המופע, שרים על הבמה בלייב שלושה שירי זיכרון לפי הסדר ההיסטורי: “הרעות”, “מי שחלם לו” ו”החיטה צומחת שוב” ומסיימים אותו עם טרנסים. בנוסף, אורי אחד משני הרקדנים, מדבר על גבר ההולך וחוזר, טקסט שגם הוא לקוח בצורות שונות מהסיפור המשפחתי של היוצרת. “ההלוך ושוב מאוד ריתק אותי. חשבתי על נשים של מילואימניקים, שהגבר שלהן הולך לתקופות ממושכות למלחמה וחוזר שונה. במקרה שלנו, כשרועי חזר הביתה מעבודתו, לא היה לי קל. מאז ה-7 באוקטובר הוא עובד גם בשבתות ועבורי מדובר בשינוי משמעותי. אין ארוחות שבת או רגע משפחתי לנשום יחד”.
מלחמה מתרחשת.
“ברור. לא הייתה ברירה. הלא כל עמיתיו הכתבים האחרים עובדים בשבתות וגם הוא. מה-7.10 זה הפך לשגרה ולכורח מציאות כואבת. רועי מסורתי אך אינו שומר שבת, ההתרחקות שלו מהדת החלה לפני כמה שנים כשהוריד את הכיפה. גם אני לא הדתיה הקלאסית ואוהבת להגדיר את עצמי כ’שומרת שבת, מצוות וכשרות’. אני חזנית בבית הכנסת בקהילת ‘קשת’ בירושלים. אבל השינוי בחיינו מאז המלחמה היה משמעותי, הייתי צריכה להתמודד ולהגן על המשפחתיות שלנו. אני לא אשת מילואימניק, ועדיין יש ריחוק ויש חזרה. אבל אנחנו יחד ואוהבים אחד את השני למרות מה שעובר עלינו ועל הזוגיות. בריקוד שיצרתי יש בין הרקדנים התרחקות והתקרבות, יש פעימות וקונפליקטים. אבל הם תמיד קרובים אחד לשני”.
איך רועי מקבל את המופע והחשיפה?
“הוא בעד. בתקופה כל כך כואבת של העם, המדינה והארץ, כשהכל פגיע ושביר והחטופים לא איתנו, גם רועי מאמין שמטרת היצירה היא להוות שיח, לחבר בין אנשים ברגש ולטוות קורים עדינים באמצעות הסיפור האישי שלנו שהוא כלל ישראלי, ובכוחו להציע לאנשים נחמה, חיבור וכמיהה לימים טובים ושמחים.
רועי הגיע לחזרות שלנו ושיתף את הרקדנים במחשבותיו. כי במחול לא רק רוקדים, מדברים בחזרות ומעבדים את הדברים לתוך היצירה”.
המתנחלים לא ממש אוהבים את רועי.
/>”מי שמתקשה איתו, אלו נערי הגבעות, בפרט לאחר שפורסם ספרו ‘ואנקנה’ בנושא הטרור היהודי. בקרני שומרון מתגאים בו”.
מעיין ליבמן שרון, 49, נולדה וגדלה בירושלים במשפחה שאינה דתית. לימים, כאשר אם המשפחה עשתה תשובה, הם הקימו בית דתי ליברלי, בעוד האב, שנפטר זה עתה, נותר חילוני, כך גם האח הבכור, חילוני. מעיין ואחותה נשארו דתיות בדומה לאמם. “אמא חינכה אותנו בתרבות והביאה אותנו הילדים למוזיאונים, מופעי מחול, קונצרטים”, היא נזכרת.
ההיכרות שלה עם רועי שרון החלה אי שם בתקופת שירותם הצבאי ב”היאחזות גבעות” בגוש עציון. “רועי נשלח להיאחזות כי עונש, היה רס”פ ומפקד. הפכנו לחברים ובהמשך נפרדנו לשש שנים וחזרנו. השבוע רועי חוגג 50 שנות חיים”. מאז 2010 היא בוחרת להישאר מאחורי הקלעים ככוריאוגרפית, גם בגלל פציעות שחוותה. “זו הייתה החלטה נכונה עבורי כדי לראות את התמונה הגדולה בעבודה עם רקדנים”, היא ממחישה.
בתחילת דרכה הייתה מעיין רקדנית פלמנקו. היא מחזיקה בתואר מוסמך במחול עם התמחות בכוריאוגרפיה מהאקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, מורה מוסמכת ליוגה וג’נאנה ותואר ראשון בריפוי בעיסוק. יצירותיה הוצגו בפסטיבלים נחשבים, מוזיאונים וגלריות בארץ ובאירופה, כמו “שבוע המחול הבינלאומי”, פסטיבל ישראל, פסטיבל מנופים ועוד רבים. “רועי מת על מסיבות וריקודים. בעבורי, הריקוד הוא חיי. וגם אם כל אחד מאיתנו נהנה לרקוד בדרכו השונה, הריקוד מהווה חיבור עמוק בינינו”.
“מבוסס על סיפור אמיתי” מעיין ליבמן שרון
- תל אביב 21 ו-28 במאי
- שדרות 27 במאי
- ירושלים 29 במאי
הרמת מסך 21-30 במאי
ירושלים, חבל אילות, שדרות, געתון, משגב ותל אביב
www.curtain-up.co.il
