“אנימיקס מוזיקה”, שיתקיים בסינמטק הרצליה בתאריכים 29-31 במאי, מחדש מסורת עתיקת יומין של הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קריקטורה וקומיקס. בין היתר יופיעו בפסטיבל מופעים מקוריים של דניאל וייס ודורית פרקש יחד עם תמר שאוקי (בתו ונכדתו של הקריקטוריסט “זאב”). שוחחנו עם השתיים על המופע החדש, ועל החיים לצידו של הקריקטוריסט יעקב פרקש, “זאב”, חתן פרס ישראל, שהיה אביה של דורית וסבה של תמר.
“מטבח הלהיטים”, כך מכנות הזמרות דורית פרקש ותמר שאוקי, אם ובתה, את המופע שהן תציגנה בצהרי שבת הבאה בפסטיבל “אנימיקס מוזיקה”. כותרת המשנה שלו מדברת על “מפגש של שלושה דורות בעקבות הקווים של הקריקטוריסט זאב”, חתן פרס ישראל, שהיה אביה של דורית וסבה של תמר.
דורית גדלה בסביבת עיסוקו של אביה, עוקבת אחר הקריקטורות הפוליטיות שצייר בבית ומלווה אותו להצגות. בהן היא הייתה יושבת לצידו בשורה הראשונה, וכך היה מצייר את השחקנים שעל הבמה למאמר הביקורת בעיתון. “כילדה, הייתה לי חוויה לשבת שם לצד אנשים חשובים, כולל ראשי ממשלה”, היא מתארת.
“גרנו בדירת שלושה חדרים קטנה, בתל-אביב”, היא מוסיפה. “לאבא לא היה חדר עבודה. הוא נאלץ להסתפק במעין חצי חדר במרפסת שהוריי סגרו. זה הספיק לו. יום אחד הוא קרא את כל העיתונים כדי להתעדכן ולמחרת היה מצייר קריקטורה עדכנית, על סמך מה שקרא – ושולח למערכת”.
אתם, ילדיו, הייתם מצווים לא להפריע כשעבד בבית?
“מה פתאום! אבא שלי היה האיש הכי טוב בעולם. שום דבר לא הפריע לו ולא היה דבר שהוא התלונן עליו”.
בהיכרות עם זאב, כפי שקרא לעצמו אביה, יעקב פרקש, אני יכולה לאשר כל מילה שדורית אמרה עליו. לא אשכח את הצגת “אותלו”, שהועלתה בתיאטרון חיפה. זאב ישב כמנהגו בשורה הראשונה וצייר. לפתע, ראינו את בלוק הציור שלו מתעופף לקצות הבמה. היה זה אותלו, ג’וליאנו מר המנוח, שלא מהסס לעשות חשבון לאיש ובעט בבלוק.
וזאב? – האיש הנאצל הזה הגיב באיפוק מרשים, קם ממקומו ויצא מהאולם ולא חזר גם כשמר, עטוי בגלימת אותלו, ניגש אליו בהפסקה, התנצל ולא הצליח לרצות אותו. “אז יש הצגה שלא ראיתי”, אמר לנו בחיוך של השלמה.
ניסית לצייר בעקבותיו?
“ניסיתי ואפילו התקבלתי למגמת ציור בתלמה ילין, אבל במהרה עברתי למגמת המוזיקה שם. ‘גאון אחד כבר יש במשפחה, מה אוכל לתרום לעולם?’, תהיתי. העדפתי לצפות איך הוא צייר – ונהניתי”.
עד מתי הוא צייר?
“כמעט עד שנפטר בגיל 79 ממחלה”.
תמר, 36, הייתה בת 14, כשסבה האהוב נפטר לפני שנכדתו החלה בקריירה מפתיעה משלה. היא גדלה כשברקע התנגן “גן נעול”, אחד השירים היפים ביותר בזמר העברי, ששרו הוריה בלחנו של אביה, שוקי שוקי, למילותיה של רחל. הילדה, שלמדה פסנתר קלאסי בקונסרבטוריון גבעתיים ונחשפה לעולם הג’אז בתלמה ילין, בחרה לאחר שירותה הצבאית ללמוד במחלקה הערבית של האקדמיה למוזיקה ולמחול, בעקבות סלים ואמל שאוקי, סבה וסבתה מצד אביה, שהיו זמרים מפורסמים בלבנון.
במשפחתה הולכים על פיוז’ן. לאור השורשים ההונגרים של סבה, אמה של תמר מתמחה שנים רבות בביצוע יווניים יחד עם שירי ארץ-ישראל, שמהם תמר שרה עם הוריה, קרוב שהיא תלהיב את באי “אנימיקס” בשירים הערביים שהיא שרה אותם בצורה נהדרת.
