ראיון הראשוני של ירדן ביבס נערך חודשיים לאחר שחרורו בתכנית התחקירים “60 דקות” של CBS האמריקאי. הפנייה לתקשורת זרה נבעה מההבנה כי כאשר בממשלת ישראל ישנם קיצוניים שלא מוכנים לסיים את הלוחמה וראש הממשלה נכנע לדרישותיהם, גורל החטופים נדון. באותו ראיון הוא פנה לנשיא טראמפ בבקשה שיעצור את הלוחמה בעזה על מנת שכל החטופים ישוחררו והדגיש שרק טראמפ יכול לגרום לשחרורם כי בזכותו גם הוא יצא לחופשי. ברור לחלוטין שדבריו כוונו בעקיפין לאוזניו של ביבי, כרמז לכך שהוא, בניגוד לטראמפ, לא נחוש להחזיר את החטופים באותה מידה כמו הנשיא האמריקאי.
אתמול, העניק ירדן ביבס ראיון נוסף, הפעם לתקשורת הישראלית כשהתייצב מול מיכל פעילן בחדשות 12, וכמו בפעם הקודמת, בעדינות רבה, העביר ביקורת עקיפה על נתניהו ושיתף שכאשר ישב בשבי, הוא לא הבין מדוע בכל פעימה משחררים 3 חטופים, במקום לשחרר את כולם. מה שהממשלה נמנעת מלעשות גם כיום כאשר התנאים הבשילו יותר.
הראיון עם ירדן ביבס התקיים בניר עוז החרבה והשרופה, מקום שהפך לסמל ההפקרה שבו נחטפה שירי אשתו ושני ילדיו הפעוטים אריאל וכפיר, שאחר כך נרצחו בשבי חמאס. מקום שראש הממשלה עדיין לא דאג להגיע אליו ולהישיר מבט אל תושביו, בעוד הרמטכ”ל היוצא הרצי הלוי, בניגוד לפחדנים בקואליציה, גייס אומץ והגיע לקיבוץ לעדכן את הקהילה בפרטי תחקיר צה”ל על מה שאירע באותו יום מחריד, ובהנמכת ראש לקח אחריות מלאה.
באותו ראיון למיכל פעילן, ירדן סימן את הנושא שהכי מטריד אותו בימים הללו, איך לפעול כראוי על מנת לחלץ משבי הרוצחים את כל החטופים, ובפרט את דוד קוניו, חברו הטוב ביותר מאז גיל 6, ושאיתו אף שהה במנהרות האימה במשך זמן עד שהופרדו. ירדן שיתף שכאשר פגש את סינוואר באותן מנהרות, הוא ביקש ממנו בקשה אחת בלבד, שלא יופרד מדוד קוניו, וסינוואר נענה לבקשה. לראות את עיניו התמימות של ירדן, אותה תמימות שגם האמינה שסינוואר יעמוד במילתו והיא לא תופרד מחברו הטוב, מצמררת את הלב.
באותה תמימות של ילד הוא שאל את דוד כאשר נפגשו לראשונה בכיתה א’: “תרצה להיות חבר שלי?” כל הסיפור של משפחת ביבס והילדים הג’ינג’יים המתוקים, כאשר אביהם מדגדג להם בבטן והם מצחקקים, לפני שנחטפו ונרצחו בדם קר עם אמם, זו תמונה שתיזכר בזיכרון הלאומי והעולמי לנצח. “נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן” כתב חיים נחמן ביאליק ב”על השחיטה”. לכן, בכל פעם שהשם ביבס מוזכר במהדורות או בכל הקשר אחר, לבי מחסיר פעימה, והוא שוב החסיר פעימה אמש כאשר ירדן אמר בשקט ובצניעות “אני עובר שלב מאוד קשה בחיים שלי וחסר לי דוד”. ירדן הוסיף כי השקט ששורר כיום בקיבוץ, הוא שקט לא רגוע ושמצב הקיבוץ לעולם לא יחזור לקדמותו כפי שהיה לפני השביעי באוקטובר. “זה שקט של אסון” הסכימה איתו שרון קוניו.
ירדן זכר בדיוק את השעה בה נחטף ואת השעה בה נחטפו אשתו וילדיו הקטנים. ולחשוב שראש ממשלתנו באחד הראיונות שהעניק בראשית המלחמה לא זכר את התאריך המדויק של אסון אוקטובר וחשב שזה קרה בתשיעי באותו חודש.
בראיון ששודר אמש בערוץ 12, השתתפו גם אשתו של דוד קוניו שרון ואיתן, אחיו התאום של דוד, שלא יכול היה יותר לשאת את הכאב ובאמצע הראיון פרץ בבכי, ואנחנו בכינו יחד איתו. בל נשכח שאחיהם של דוד ואיתן, אריאל, גם הוא מוחזק בשבי, ואיך בכלל אפשר לדמיין את הסבל של אימם המבוגרת ששני בניה נמצאים בגיהינום ואין בידה לעשות דבר. שלא לדבר על סבלם של כל המשפחות שגורל יקיריהם נתון בידי מקבלי החלטות שמסרבים לסיים את הלוחמה שהיא התנאי היחידי והבלעדי להשבת כל החטופים. וכי מה יועילו עוד אלפי מחבלים הרוגים במלחמה бесופית הזאת? לפני מספר ימים, כאשר אימו של מתן אנגרסט נשאלה מה היא חושבת על חיסולו האפשרי של מוחמד סינוואר, היא אמרה את משפט המפתח: למחבלים יש תחליף, לחטופים הבנים שלנו אין. במילים אחרות, ממילא יבואו מחבלים אחרים במקום אלה שחוסלו. כמה נכון, פשוט.
והגיוני.
האם גם הפעם חברי הקואליציה והיושבים בראשה לא ימצאו את הזמן לצפות בראיון של ירדן ביבס? כמו שוויתרו על צפייה בסרטון הזוועות שחמאס ביצע, כמו סמוטריץ’ באמתלה העלובה: “אתם בכוח לא רוצים לישון טוב בלילה?” אז אם אינך מעוניין לראות או לשמוע את העדויות הקשות, איך תוכל להבין את ליבם ולרכך את עמדתך הנוקשה והעקשנית? האם גם בפעם הזו, לאחר הראיון של ירדן ביבס שהוא ומשפחתו הפכו לסמל של סבל אנושי חסר תקדים, תוציא השרה החסודה סטרוק את המשפט המחריד בסוגיית החטופים, שלממשלה שזורקת לפח את מטרות המלחמה בכדי לשחרר 22 או 33 חטופים, אין לה זכות קיום.
או גרוע מכך, האם תעז חברת הכנסת טלי גוטליב, גם הפעם לטעון על ירדן ביבס שהוא שטוף מוח של חמאס? כלומר, תטיל ספק במהימנות הסיפור האישי והכואב שלו, שזו תגובה שאין יותר מקוממת, מעליבה ואכזרית ממנה.
יודעים מה? זו הייתה שאלה רטורית. ברור לחלוטין שיקום איזה חכם תורן כזה או אחר, וכאלה צצים לבקרים מתוך הקואליציה, שיצייץ שטות מקוממת ומתריסה כזו או אחרת, במטרה אחת ברורה: לנרמל את המצב הבלתי נורמלי. והלא נורמלי, הוא שאחרי שנה וחצי, לא הבסנו את חמאס ואנחנו לא כפסע מהניצחון אלא כפי שהדברים נראים כיום, כפסע מחרמת עולמית. ואם יטענו המצדדים במלחמה, שייקח שנים להביס את חמאס, אזי הממשלה הזו גזרה את דינם של החטופים לכליה.
