שנות ה-70 של המאה ה-20 נחרתו בפלייליסט הישראלי כשנים של התפתחות מוסיקלית שהובילו ליצירתה של סצנת רוק, אשר הביאה לתחייתם של מוסיקאים נלהבים שהפכו לדמויות בולטות במוסיקה הישראלית. לפני 50 שנים, באמצע העשור ההוא, הגיחו שלושה אייקונים מוסיקליים: שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב, שהקימו הרכב רוק מתקדם, חד פעמי, אוונגרדי, פורץ דרך שהקדים את זמנו. אכן, כל הקלישאות נכונות. להקה זו נקראה “קצת אחרת” ופעלה במשך שנה אחת בלבד: 1974-1975.
אגב, השלושה התחילו כמלווי מוסיקליים של הזמרת המתחילה דאז נורית גלרון. ההרכב, כמו גם האלבום היחידי שהוציאו, הנושא את אותו השם “קצת אחרת”, לא זכו בזמנם להצלחה מסחררת; האוזן המוסיקלית הישראלית, שנטתה לכיוון המיינסטרים, הת struggle להתרגל לסגנון, אך עם הזמן נעשו שירים כמו “שעת בין ערביים”, “הנסיך הקטן”, “שניים סינים”, Sweet Song , “הנסיעה” ועוד לקלאסיקה אמיתית ולאבן דרך ברוק הישראלי, ושלושת חברי ההרכב הפכו לשמות מוכרים ואהובים בנוף המוסיקה הישראלית.
כעת, לכבוד שנת היובל ל”קצת אחרת”, תעלה בפסטיבל הג’אז הבינלאומי במוזיאון ישראל ירושלים, הפקת מקור “קצת אחרת לגמרי” שתיערך ביום חמישי 22.5 במוזיאון ישראל (הפסטיבל מתקיים היום ומחר: רביעי וחמישי) – בהפקתו ובהשתתפותו של המוסיקאי תומר בר, שנענה ברצון לפנייתו של אבישי כהן, המנהל המוסיקלי של הפסטיבל. “כמוסיקאי אוהב לאלתר וג’אז, שמחתי על ההצעה. ההיכרות שלי עם אבישי החלה דרך סדרת ההופעות ‘לא סטנדרטים'”, הוא משתף.
מה אתה אוהב ב”קצת אחרת?”
“אני בן 30, נולדתי 20 שנים לאחר פירוק הלהקה, ואיני זוכר מתי שמעתי אותם לראשונה. אני בהחלט זוכר שהם פס הקול של אמא שלי בנעורייה, למרות שאינה מוסיקאית.
מגיל צעיר מאוד אני מעריך מוסיקה של שנות ה-70′, לשמוע אמנים שנחשבים אז לנכס צאן ברזל של המוסיקה הישראלית כמו אריק איינשטיין ושלום חנוך, בתוספת החיבור שלי לשלמה גרוניך כפסנתרן. התחברתי לפיגורה המוסיקלית שלו, וככל הנראה שנחשפתי גם ל’קצת אחרת’ שהיה הרכב ייחודי בנוף.
משהו בחוצפה שלהם משך אותי מאוד. האלבום היחידי שהם הוציאו היה נועז ושובב. כולל השירים הליריים שבו, כמו ‘ההד’ או ‘שיר בין ערביים’, שאהובים עלי במיוחד”.
מה הופך את ‘קצת אחרת’ לפורצי דרך?
“אמנם האלבום היחידי שהם הוציאו לא הצליח בזמנו, אבל יש לו ערך היסטורי, עומק וראשוניות בארץ, גם עבור האלבומים שבאו לאחר מכן. ‘קצת אחרת’ נתנו להם חופש ליצור ‘פרוג רוק’ (פרוגרסיבי). אפשר לומר שהם היו סוג של יבואנים של המוסיקה הזאת מארה”ב, כשהם מעניקים לה טאצ’ ייחודי ומשוגע, עם ההומור הנהדר, כמו בשיר ‘שניים סינים’ כאשר גרוניך מתחיל בסגנון חסידי ופתאום עובר למאהוול, ויש גם קטעים אינסטרומנטליים שהם בגדר אוונגרד”.
במופע הצפוי מחר (חמישי 22.5) בפסטיבל הג’אז יופיעו שלמה יידוב עם נטע ברזילי לצידו. “כל אחד מהם מייצג קצה אחר בסיפור. שלמה גרוניך מייצג את המקור ואת קסם העבר ההיסטורי שחובר להווה, בעוד נטע ברזילי, שהיא דיסוננטית, מחברת בין הקצוות אל הכאן ועכשיו. היה לי מאוד חשוב לשלב קול נשי בהפקה. נטע היא בדיוק האדם המתאים, כשאיתם על הבמה המוסיקאים דניאל דור על התופים, אורן הרדי בקונטרבס ואני בפסנתר ושירה. שם טוב לוי לא ישתתף”.
וגרוניך? הוא יגיע בהפתעה?
“אינני יודע. אם הוא יגיע, זו תהיה הפתעה גם עבורי”.
כפי שצוין, שמו של המופע בפסטיבל הג’אז “קצת אחרת לגמרי” מעיד על נקודת המוצא האמנותית של תומר בר. “מראש ידעתי שזה לא יהיה מופע מחווה של אחד לאחד לשירי האלבום לציון 50 שנים ל’קצת אחרת’. רציתי לעשות משהו שונה, דווקא לפשט ולא לעשות דברים מורכבים עוד יותר.
זו הפקה לפסטיבל הג’אז ברוחו של אבישי כהן, כשאני מביא לבמה עיבודים חדשים ורעננים, שאינם חזרה על מה שהיה, אלא כמפגש מחודש עם היצירה, כשנגני הפרויקט…
הטובים בעולם הג’אז עם פרשנות יוצאת דופן לשירים, ועדיין שומרים על משהו מ’קצת אחרת’ המקורית. בעזרת הכלים המוזיקליים הם מביאים לידי ביטוי חדשנות, אלתור ורוח שטות. בעיניי, הנוכחות של נטע ברזילי היא דבר מובן מאליו, ואילו מצידו של שלמה גרוניך מדובר באומץ להסכים להשתלב במופע כשעושים את המוזיקה שלו בצורה שונה ומחודשת.”
האם כל השירים מקבלים עיבודים חדשים?
“יש שירים שלא התקרבנו אליהם, הם קדושים. לדוגמה, ‘שיר בין ערביים’. שירים אחרים יהיו הפתעה במהלך המופע”.
הפלא שאפיין את הילד תומר בר, לא נעלם, אלא נשאר והתפתח בבגרותו של המוזיקאי המוכשר. תומר בר, בן 30, גדל בירושלים ובמודיעין. החל ללמוד פסנתר בגיל 9. בגיל 11 כבר הקליט מוזיקה מקורית. האלבום הראשון שלו יצא בגיל 12 והושק בפסטיבל ישראל. עד כה הוא הקליט שמונה אלבומים. “האלבום התשיעי בדרך”, כאשר את אלבומו האחרון הפיק מוסיקלית המוזיקאי ונגן הסקסופון אלי דג’יברי.
המוזיקה שלו כוללת סגנונות מגוונים מג’אז ארדקור ועד פופ רוק ו-RNB, קלאסי כולל עיבודים לבאך. הוא בוגר תיכון “תלמה ילין”, שנקרא על שם סבתא רבתא שלו. “במפגש עם מנהל בית הספר ביום הראשון ללימודים הוא שאל ‘מי מהתלמידים יודע מי היא תלמה ילין?’ עניתי מיד: ‘סבתא שלי’, והוא העיף אותי מהכיתה ואז נעמדתי מול הפסל שלה, ברגע קולנועי שכזה. בהמשך המנהל גילה שאני אכן הנין שלה והפכנו לחברים טובים”.
במהלך השנים זכה תומר בר במלגות מצטיינות מקרן התרבות ישראל אמריקה, הן לפסנתר והן לג’אז. כשהיה בכיתה י”א השתתף בפרויקט “מחונני על” של משרד החינוך, שם למד עם מקים הפקולטה ליצירה רב תחומית באקדמיה למוזיקה בירושלים – מנחם ויזנברג. בהמשך למד באקדמיה למוזיקה בירושלים במסלול יצירה רב תחומית. כיום בר מופיע בפסטיבלים רבים, משתף פעולה עם אמנים ופרויקטים מגוונים כמו: זהר פרסקו, ימן בלוז, האורקסטרה של אבי לייבוביץ’, דניאל זמיר, סול מונק ועוד רבים וטובים. בנוסף, הוא מופיע בטריו עם מוזיקה מקורית וג’אז מודרני. ברוח הלהקה המקורית של שנות ה-70, גם המופע בפסטיבל בהפקתו ובהשתתפותו “קצת אחרת לגמרי” הוא חד פעמי ואורכו 45 דקות.
האם חברי ההרכב המקורי מתגעגעים לעברם?
“שאלה מעניינת. ניגנתי עם כל אחד מהם בנפרד. נדמה לי שהם נוטים להתמקד בעתיד”.
